פס"ד בתביעה כספית של חמות כנגד כלתה להחזר הלוואה

                                                    פתח דבר

1.         עניינו של פסק הדין שבפניי הוא הכרעה בתביעה כספית של חמות נגד כלתה, ובה תבעה "החזר מחצית ההלוואה בסך - 216,000 ש"ח".

2.         ב-23/12/08 התקיימה בפניי ישיבת ההוכחות, ולאחר מכן סיכמו באי כוח הצדדים טענותיהם בכתב, ועתה ניתן פסק דיני.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

3.         בנה של התובעת והנתבעת נישאו זל"ז בשנת 1994. לטענת התובעת, בין הנתבעת ובנה מתקיימים הליכים משפטיים, ולפיכך "חיי הנישואין של בני הזוג הגיעו אם כך לדרך שאין ממנה חזרה". בנסיבות אלה, טוענת התובעת כי על הנתבעת לפרוע את מחצית ההלוואה שקיבלה יחד עם בנה של התובעת לרכישת דירתם.

4.         התובעת טוענת כי ניתנה לנתבעת ולבנה הלוואה שהחזרה תלוי "בהתקיים מספר חלופות", ובהן שהצדדים יחיו בפירוד. ההלוואה ניתנה אמנם לרכישת דירתם הראשונה של הצדדים, אולם פרעון ההלוואה מתקיים אף בהתייחס לדירה החלופית שרכשו הצדדים.

5.         התובעת הוסיפה כי "בנה של התובעת נתן את הסכמתו להחזר של מחצית ההלוואה בלבד, מן הנתבעת".

6.         מנגד, טענה הנתבעת כי התביעה היא חסרת יסוד והיא אף בחזקת קנוניה שנרקמה בין התובענה ובנה - בעלה של הנתבעת "על מנת להפעיל עליה מכבש לחצים, על מנת שתוותר על זכויותיה, במסגרת ההסכם/ים הקיימים בין הנתבעת לבעלה". במסגרת טענות הסף טענה הנתבעת אף להתיישנותה של התביעה.

7.         הנתבעת הוסיפה טענה כי אין המדובר בהלוואה אלא במתנה, ולחילופין בהסכם על תנאי, או בהסכם שביצועו בלתי מעשי. מכל מקום טענה הנתבעת כי הכספים שניתנו היו מתנה ולא הלוואה, והם ניתנו לצורך רכישת דירתם הראשונה של בני הזוג.

8.         עוד טענה הנתבעת, כי בכל מקרה וגם אם מתן הכספים יסווג כהלוואה, לא קמה לתובעת זכות לדרוש את החזר הכספים, ומאחר שאלה כספים שניתנו לצורך רכישת הדירה הראשונה, אין להרחיב ההסכם מעבר לכך, ואין לתובעת כל זכות לאכוף את ההסכם.

9.         לאחר שסקרתי את טענות הצדדים כ"קליפת אגוז", לא נותר לי אלא לבחון באיזו מידה, עלתה התשתית הראייתית שהונחה בפניי עם טענות הצדדים.

דיון

סווג ההסכם בין הצדדים "מתנה" או "הלוואה"?

10.       כזכור על המדוכה שתי גירסאות, גירסת "ההלוואה" מטעמה של התובעת וגירסת "המתנה" מצידה של הנתבעת.

            "הויכוח" הנטוש בין שתי הגירסאות, הוא למרבה הצער ויכוח נפוץ החוזר ונישנה בפסיקה מעת לעת.

            כך במקרה של ע"א 180/51 גולדקורן נ' ויסוצקי פ"ד ת'(ו) 262 בו תבעה אחיינית את דודה בגין יהלום של דבריה הפקידה אימה בידיו של דודה בעת השואה, וכך במקרה של ע"א 3829/91 וואלאס נ' גת, פ"ד מ"ח(ו) 801 , שם הועבר נכס מקרקעין מסב לנכד וכך ב ע"א 4396/90 רוזנמן נ' קרגר פ"ד מ"ו(3) 254 , בו נדונה העברת כספים בין בן להוריו.

            ראה גם פסיקת בתי המשפט למשפחה:

            תמ"ש (כ"ס) 7630/06 י.פ. נ' ה.פ. (פורסם במאגר "נבו") ; תמ"ש 5890/05 ק.ש נ' ב.א (פורסם במאגר "נבו") ; תמ"ש 46850/01 נ.ג נ' מ.א (פורסם במאגר "נבו") ; תמ"ש (תד) 3540/05 ה.א נ' ר.פ (פורסם במאגר "נבו").

11.       בהלכת וואלאס ( ע"א 3829/91 וואלאס נ' גת פ"ד מ"ח(1) 801) נטבעו מושכלות ראשונים הקובעים "... כאשר מדובר ביחסי משפחה - קיימת חזקה, שאף היא ניתנת לסתירה, כי העברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה לתת מתנה... יחד עם זאת, יש להדגיש כי חזקה זו מצומצמת רק לקשרים אשר בהם טבעי להניח שמדובר במתנה, למשל כאשר מדובר ביחסים שבהם המעביר מחויב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר (כמו ביחסים שבין הורים וילדים)... והיא אינה חלה כאשר הקשר בין הצדדים, אף אם מדובר בקשרי משפחה, אינו יוצר הנחה כי המעביר המתכוון להעביר לנעבר מתנה".

            במקרה שלנו ההסכם שבין הצדדים כונה "הסכם הלוואה", היינו כבר מן הכותרת של ההסכם ניתן לראות כי אין נוצרת הנחה שהמדובר במתנה, ובמובן זה ניתן לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל הראייתי המונח על כתפיה.